אלצהיימר

© כותב הפוסט: עופר בן-חורין (מחבר הספר "MRI המדריך המלא – רפואה ופיזיקה נפגשות")

מהי מחלת האלצהיימר ומה קורה בה?

מחלת אלצהיימר היא מחלה מתקדמת של מערכת העצבים המרכזית.
המחלה תוארה ב- 1906 על-ידי החוקרים הגרמנים אלואיס אלצהיימר
(Alois Alzheimer) ואמיל קרפלין Emil Kraepelin)).
המחלה מתבטאת בניוון ומוות של תאי העצב במוח.

אלצהיימר נגרם בעקבות עמילואיד ששוקע בקרומי התא כי מנגנוני הניקוי בתא נפגמים ואז התא מזדקן מהר מידי. הדבר מתרחש אצל כולנו, תאי המוח מתים כל הזמן רק שבאלצהיימר מוקדם זה קורה יותר מהר.

מהם סימני מחלת האלצהיימר?

הסימנים הם ירידה קוגניטיבית- בהתחלה בעיקר פגיעה בזיכרון ובהמשך פגיעה בהתמצאות, יכולת חשיבה והסקת מסקנות. לאחר מכן נפגעת גם הפעילות המוטורית- כושר הליכה, אכילה ושליטה על הסוגרים. מחלות זיהומיות ופצעי לחץ מביאים בסוף למותו של חולה האלצהיימר.

מהם קבוצות הסיכון / גורמי הסיכון של אלצהיימר?

המחלה מופיעה לרוב מעל גיל 65 עם שיא בעשור השמיני. 5% מהחולים מפתחים אותה בגיל צעיר הרבה יותר (גיל 40-50).
קבוצות סיכון של המחלה- נשים חולות יותר מגברים, המחלה גוברת עם הגיל, השכלה ולימוד מהוות גורם מגן למחלה, הימצאות אלצהיימר במשפחה, חבלות ראש חוזרות, יתר שומנים בדם, סכרת לחץ דם, חוסר פעילות פיזית, עישון, שתייה מוגזמת של אלכוהול, צורת חיים מתוחה
כמו כן אצל חולי תסמונת דאון או מונגולואידים (מחלה גנטית) יש סיכוי רב יותר לחלות במחלה ובגיל צעיר יותר.

גורמים גנטיים במחלת האלצהיימר

גורמים גנטיים של המחלה- במשפחות בהן האלצהיימר מופיעה בתדירות גבוהה מהממוצע יש מוטציות במספר גנים- בייחוד ב- Presenilin 1,
Presenilin 2.
כמו כן לאנשים עם וריאנט מסוים של הגן APOE שמכונה APOE4 יש סיכויים רבים יותר לחלות במחלה.

אלצהיימר משפחתי נקרא familial AD וחולים בו פחות מ-10% מחולי האלצהיימר. מדובר על מוטציה שנמצאת על גן בכרומוזום 1, 14, 21.
התורשה של גן זה היא תורשה של כרומוזום אל-מיני דומיננטי
(autosomal dominant inheritance). שם המוטציות הם p52, p51, APP. מספיק שאדם מקבל את הגן מאחד מהוריו, כמעט בטוח שיחלה במחלה לפני גיל 65.

אלצהיימר משפחתי נוטה להתחיל בגיל שהתחיל אצל ההורים, הסבים. זה מתחיל ביום אחד כאשר מוות התאים במוח מגיע למסה קריטית. מרגע המסה הקריטית יש הידרדרות הדרגתית.

כיצד מזהים אלצהיימר בבדיקות?

ממצאי האלצהיימר נראים ברמה המיקרוסקופית בשלושה ממצאים עיקריים:
1) שקיעה במוח של חלבון בשם עמילואיד (Amyloid). תאים, במיוחד כאלו עם הגן APOE4 מפרישים חלבון שנקרא APP אל מחוץ לתאים.
אנזימים שונים מפרקים את החלבון הזה לשברים קטנים הקרויים בטא-עמילואיד. השברים מתחברים יחדיו לגושים בשם פלאקים עמילואידיים
(Amiloid Plaques) שהם הממצא הכי מאפיין של המחלה (פלקים אלו נמצאים גם אצל חולי פרקינסון ואצל חולים במחלות מוח ניווניות אחרות, אך בכמות קטנה הרבה יותר).

2) לתאי העצב במוח יש זרועות המכונות אקסונים, אשר משמשות ליצירת קשרים בין תאי המוח. לאקסונים "שלד" חלבוני שהחלבון העיקרי שלו מכונה טאו (TAU). במחלת האלצהיימר שלד זה מתפורר לסיבים קטנים, המתחברים ביניהם לגושים המכונים גושי סיבים (Tangles).

3) מות תאי המוח, הנוירונים, נגרם בעקבות מיעוט הקשרים בין הנוירונים (בעקבות התפוררות שלד האקסונים).
ברמה המקרוסקופית, המוח נראה מצומק ונפחו קטן בעיקר באיזורים הפרונטליים-קדמיים ובאיזורים הטמפורליים-צדדיים (בעקבות איבוד תאי העצב, החומר האפור של קליפת המוח ובעקבות איבוד האקסונים, החומר הלבן של קליפת המוח). חריצי המוח נראים רחבים ועמוקים הרבה יותר וחללי המוח גדולים יותר.

מהו מהלך מחלת האלצהיימר?

מהלך המחלה יכול להימשך מ-3 שנים ועד 20 שנה:
השלב המוקדם מתאפיין בקושי מסוים בזיכרון לטווח קצר, למידת חומר חדש, קושי במציאת מילים ומונחים וקושי בחשיבה מופשטת. בשלב זה, גם אם פונים לרופא, אין מספיק פרמטרים לאבחן כאלצהיימר ולכן מאבחנים כ-(MCI Mild Cognitive Impairment). לא כל חולי ה- MCI יפתחו אלצהיימר.

אלו שחולים באלצהיימר יפתחו בהמשך הפרעות נוספות כמו הפחתה בספונטניות, בקשרים חברתיים. הם יפתחו אדישות, חדשנות ואיבוד יוזמה,
יאבדו חפצים, יתקשו בהפעלת מכשירים חשמליים ויפתחו הפרעה קלה בהתמצאות בזמן.
בשלב הקל חלה החמרה נוספת בתחום הזיכרון והפרעה בהתמצאות טופוגרפית במרחב (החולה מתקשה לנסוע לביתו במכונית ומתבלבל ברחובות). מתחיל קושי בניהול עסקים ותשלומים שונים, איטיות כללית מוטורית ומחשבתית, חזרה על שאלות (עקב שכחת התשובה). עקב המצב ומודעות החולה למצבו גוברת החרדה ומופיעים תסמיני דכאון.
זה השלב בו מבוצעת האבחנה ברוב החולים. חשיבות האבחון בשלב מוקדם בזאת שניתן להתחיל בטיפול תרופתי תוך שלילת אבחנות אחרות לדמנציה (שטיון, בעברית) הדורשות טיפול אחר לחלוטין.
בשלב הבינוני חלה החמרה נוספת בתחום הזיכרון, הפרעה בחשיבה לוגית ובתגובה לגירוים תחושתיים. מתפתח קושי בביצוע פעולות מורכבות יומיומיות כמו הלבשה ורחצה וקושי בזיהוי אנשים. בהרבה חולים מתחילים תסמינים התנהגותיים כמו הזיות, מחשבות שווא, התנהגות אימפולסיבית ולעתים גם מסוכנת ואי שליטה על הסוגרים. בעיות ההתנהגות ואי שליטת הסוגרים מביאים חלק ניכר מהחולים, בשלב זה, לאשפוז במוסדות סיעודיים.
בשלב הקשה ישנה הפרעה חמורה בזיכרון ובהתמצאות בכל המובנים, אי יכולת לזהות אנשים כולל בני משפחה קרובים, אי שליטה מוחלטת על הסוגרים, זקוקים לעזרה מלאה בכל הפעולות היומיומיות, התקשורת עם החולה הולכת ונעלמת. כושר התנועה הולך ונעלם.
בשלב הסופי החולה ללא תקשורת ופעילות עצמאית כל שהיא, ללא יכולת הליכה, נוקשות ועווגים (דפורמציות) של הגפיים. התפתחות פצעי לחץ ו/או זיהומים קשים, מביאים למותו של החולה.

כיצד נעשה איבחון האלצהיימר?

איבחון האלצהיימר נעשה במספר שלבים:

1) חיפוש חסר או הפרעה קוגניטיבית – מבוצעים מבחנים שונים על ידי רופא העוסק בתחום או על ידי מרפאות לאבחון קוגניטיבי. מבחנים אלו בודקים זוויות שונות של הזכרון, ההתמצאות, השפה וכושר החשיבה כדי למצוא הפרעות היכולות להצביע על שטיון.

2) ביצוע בדיקות דם ובדיקות הדמיה שונות של המוח כמו טומוגרפיה ממוחשבת (CT), תהודה מגנטית (MRI), טומוגרפיה מסוג PET ועוד. המטרה היא גם לשלול מחלות אחרות שאינם אלצהיימר ואשר גורמות לשיטיון כמו חוסר בויטמין B12, מחלות כלי דם ומחלות לב שונות אשר מביאות לנזק מוחי ושיטיון.

3) בדיקה פסיכיאטרית על מנת לשלול שהמצב נגרם מדיכאון קשה.

אפשר לאתר סיכוי להתפתחות אלצהיימר בעזרת בדיקה שנעשית בהדסה ואשר בודקת ריכוז גבוה של APO-E בדם. אין לזה ממש יעילות כי אין הרבה מה לעשות בעניין.

הטיפול במחלת האלצהיימר

הטיפול במחלת האלצהיימר מורכב ורב מערכתי:
הטיפול התרופתי מתחלק לשתי קבוצות – הטיפול בבעיה הקוגניטיבית והטיפול בבעיות הנפשיות וההתנהגויות.
הטיפול בבעיה הקוגניטיבית פועל בתחום הקוגניטיבי, להקל על בעיות הזיכרון והבעיות האינטלקטואליות כמו למשל תרופה שמשפרת את נוכחות הטרנסמיטור אצטילכולין (שנמצא בחוסר באלצהיימר) בעזרת עיכוב פירוק הטרנסמיטור על-ידי האנזים אצטילכולין אסטראז (תרופות כמו COGNEX,ARICEPT, MEMORIT, MEMOX).
כוללים בקבוצה זו גם תרופות עם ויטמין E נוגד חמצון וגם תרופות שהם משככי כאבים לא סטרואידים (כמו הורמון האסטרוגן ותכשירים המכילים את צמח הגינקו בילובה) אשר מביאים להטבה בתסמיני המחלה כשלא ברור עדיין למה.
תרופות אלו כנראה מאטות את מהלך המחלה ומביאות לשיפור קל אך חולף וחלקם בעלי תופעות לוואי לא פשוטות (בעיקר COGNEX).
הטיפול בבעיות ההתנהגותיות והנפשיות מטפל בסימפטומים של דיכאון, אי שקט, אלימות, אדישות וכ"ו. נתינתם חייבת להיות תחת השגחה.
ישנם גם טיפולים לא תרופתיים כמו פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, תמיכה פסיכולוגית, סוציאלית ועוד.

אפשר להתמודד או לשפר התמודדות עם מחלת האלצהיימר בעזרת פעילות אינטליגנטית (פתרון תשבצים שמפעיל את הזיכרון), תזונה- כורכום, אנטיאוקסידנטים, פעילות גופנית ועוד.

המחקר בתחום האלצהיימר

המחקר בתחום האלצהיימר מתקדם מאוד. יודעים מה קורה ברמה התאית ומה שצריכים לעשות הוא למנוע מחלבון להתקפל כך שיש סיכוי טוב שיהיה פיתרון ברמה הגנטית בקרוב.

 

אל מחקרים אחרונים בתחום האלצהיימר

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

.